הכרעת דין בתיק ת"פ 42096-01-11 - פסקדין

כתב האישום

1.       על פי כתב האישום, הנאשם איים בשעות הערב המאוחרות של יום 2.6.06, בקיוסק "דביר" ברחוב בן יהודה בתל אביב, על ג ב' רינה ממן [ המתלוננת], עובדת הקיוסק. הרקע לדבר היה רצונו של הנאשם לקנות מוצרים בהקפה וסירובה של המתלוננת לאפשר זאת. לפיכך, נצמד אליה, נופף בידיו ואיים עליה כי אם לא תתן לו קופסת סיגריות ללא תשלום, יביא לה שלושה חברים שלו על מנת ש"יטפלו בה".

למחרת בבוקר, ביום 3.6.06 בשעה 6:15 לערך, שהה הנאשם באותו קיוסק והחזיק סכין מתקבעת, עם להב של 12 ס"מ, מחוץ לחצריו, כשאין בידו להוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה.

לפיכך הואשם באיומים (עבירה לפי סעיף 192 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ החוק]) ובהחזקת סכין למטרה לא כשרה (עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק).

תשובת הנאשם

2.       לענין האיומים, הנאשם הכחיש מכל וכל כי איים על המתלוננת או נצמד אליה או נופף בידיו. הוא היה בקיוסק, הסמוך למקום מגוריו, והמתלוננת טפלה עליו עלילת שווא מאחר שהיא ניסתה "להתחיל" איתו והוא סירב לה.

לענין הסכין, היא היתה אצלו מכיוון שהתכוון להעלותה מהאופנוע לביתו. הוא החזיקה באופנוע כדי להעזר בה לכיוון ה"טורים" באופנוע.

דיון והכרעה

3.       בתיק העידו המתלוננת והנאשם. נוסף על כך נמצאים בתיק דוח הפעולה של השוטר שהגיע לקיוסק על פי קריאת המתלוננת בבוקר ה-3.6.06 ( ת/1), דוח העיכוב של הנאשם ( ת/2), צילום הסכין ( ת/3 ו- ת/4), מזכרים על נסיונות לאתר עד לארוע, שאת פרטיו מסרה המתלוננת ( ת/5 ו- ת/6), וחקירת הנאשם במשטרה (סומנה בטעות ת/6, אף היא).

4.       לאחר בחינת כל הראיות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת הנאשם לגבי עבירת האיומים, לפיה הארוע לא התרחש כלל והמתלוננת טפלה עליו עלילת שווא מאחר שדחה את חיזוריה, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם יתר הראיות. לענין החזקת הסכין לא מצאתי בהסברי הנאשם הוכחה לכך שהחזיק אותה למטרה כשרה. אלה נימוקי:

עבירת האיומים

5.       בבחינה של תמצית שתי העדויות (של המתלוננת ושל הנאשם), עולה כי אין מחלוקת בדבר כך שבשלב מסוים בשעות אחר הצהריים או הערב של יום 2.6.06, עת שהה הנאשם בקיוסק שבו עבדה המתלוננת כמוכרת, ביקש הנאשם מהמתלוננת שתתן לו קופסת סיגריות מבלי שישלם עבורה באותו רגע, והמתלוננת לא הסכימה לכך.

6.       גרסתה של המתלוננת לגבי השתלשלות הענינים שקדמה לאותו ארוע ושבאה לאחריו, הינה שהנאשם נהג להגיע לקיוסק באופן קבוע ולקנות אלכוהול וסיגריות. הוא גם נהג לבקש את הדברים הללו מבלי לשלם, אלא שבעלי הקיוסק אסרו על המתלוננת למכור לו "בהקפה". בערב ה-2.6.06, לאחר שישב במשך פרק זמן מסוים בקיוסק ושתה, דרש ממנה הנאשם שתתן לו את מוצרים מסוימים וכאשר סרבה לכך נצמד אליה ואיים עליה שאם לא תתן לו את מבוקשו, יביא חברים שלו. לדבריה, "פחדה ממנו ברמות". היא לא התקשרה למשטרה באותו יום שכן הקיוסק היה מלא באנשים והיא סברה שאין הנאשם יכול לעשות לה דבר, בנוכחות כולם. ואולם, למחרת בבוקר הגיעה לקיוסק בשעה 6:00, החליפה במשמרת את העובד הקודם ובשעה 6:05, כאשר נותרה לבדה, הופיע לפתע הנאשם. היא חששה ממנו לאור ארועי היום הקודם ועל כן התקשרה למשטרה ויצאה מהקיוסק, עד בוא השוטרים.

7.       המתלוננת העידה בצורה פשוטה ומעוררת אמון. היא העידה בצורה שוטפת וללא סתירות. היא לא ניסתה להעצים את הארועים ואת ענין הסכין, למשל, לא ציינה כלל, עד שנשאלה אם היו ארועים נוספים, אחרי שהגיעה המשטרה. גם אז ציינה רק כי זכרה שלאחר שהגיעה המשטרה, "היה משהו עם סכין, שהיתה לו סכין עליו". היא לא ניסתה לשוות לארוע נופך דרמטי.

8.       המתלוננת לא עומתה עם גרסת הנאשם לפיה ניסתה "להתחיל איתו", אם כי התברר מעדותה שכלל אינה יודעת את שמו של הנאשם ותיאוריה לגביו ("עיניים שאותי באופן אישי הפחידו, מבט בוהה וחלול. אולי בעקבות השתיה") לא עלו בקנה אחד עם ענין רומנטי שלה בו. המתלוננת עומתה עם טענת הנאשם שכל מה שסיפרה לא היה ולא נברא, שהוא לא איים עליה ושהיא משקרת, והיא אף עומתה עם אמירתו במשטרה כי היא משוגעת. על כך השיבה: "מן הסתם אני לא אדבר בשפה לא נאותה אבל הוא שותה כל היום ואני מכרתי, אז שנינו יודעים מי פה השקרן. ברור שאני דוברת האמת".

9.       הנאשם תאר את השתלשלות הענינים שקדמה לבקשתו לקבל קופסת סיגריות כדלקמן: זמן מה לפני כן, רכש קופסת סיגריות והניח אותה על שולחן סמוך לקיוסק. אז צלצל הטלפון הנייד שלו, הוא ענה לטלפון והתרחק למשך חמש דקות וכאשר חזר - קופסת הסיגריות כבר לא היתה במקום. הוא כעס על כך, סבר שהמתלוננת או מישהו מתוך קבוצה של "רוסים קווקזים" ששהו במקום לקחו לו אותה, ועל כן ניגש למתלוננת וביקש ממנה קופסא אחרת. המתלוננת סרבה לתת לו קופסא נוספת מבלי שישלם. לדבריו, לאחר מכן ויתר על מבוקשו ועזב את המקום.

10.     הנאשם טען כי המתלוננת טפלה עליו את סיפור האיומים מאחר שניסתה "להתחיל איתו" ביומיים שקדמו לארוע, והוא דחה את נסיונותיה. לדבריו, היא רצתה שיתן לה את מספר הטלפון שלו, ורצתה לבוא אליו הביתה ואילו הוא, שהיתה לו חברה באותה תקופה, מצא כל מיני תירוצים כדי לא להביאה לדירה ואמר לה "את רוצה בואי נלך לים נשב בבית קפה אין בעיה".

11.     הנאשם גולל בעדותו לפני תאור ארוך ומפורט, שהשתרע בפרוטוקול על פני שלושה עמודים עמוסי פרטים (ללא שאלות ותשובות), לגבי ההתרחשויות ביום 2.6.06 והיומיים שקדמו לכך, תוך ציטוט שיחות בינו לבין המתלוננת ובין המתלוננת לבין החבר שלה באותה עת. זכרונו המדוקדק בענין זה עורר פליאה מסוימת, שכן מדובר בארועים שקרו לפני שש שנים ומחצה, אשר לגביהם אין תיעוד כתוב. בהודעתו במשטרה כל הארוע שהתרחש ביום 2.6.06 בערב סופר ב-4 שורות קצרות, כדלקמן:

" ש: העובדת בקיוסק אמרה כי איימת עליה כי באם היא לא תמכור לך קופסת סיגריות אתה תביא חברים שלה [צ"ל 'שלך' - מ.ב.נ] שיטפלו בה.